גזר דין בתיק ת"פ 37771-05-11

1.         הנאשם הורשע  בביצוע עבירות לפי סעיפים 275,  380 + 382 (ג)  ו- 452 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), לאחר שהודה כי בתאריך  17/5/11 דחף את אשתו, הגב' נגאת חלאילה (להלן: "המתלוננת"), אחז את ראשה בידיו וחבט  אותו בקיר והכה אותה באמצעות ידיו  בכל חלקי גופה וכתוצאה מכך היא חשה כאבים בראשה, ניגר דם מאפה ונגרמו לה נפיחות וסימנים כחולים בעינה ושריטות באפה ובאוזנה ובהמשך  הוא השתולל בבית, זרק 2 אגרטלים  שנשברו וכן זרק אוכל שנמרח על הרצפה ועל קירות הבית וכשהגיעו שוטרים אל ביתם של הנאשם והמתלוננת והודיעו לנאשם על מעצרו, הוא צעק על אחד השוטרים באומרו לו "תלך מכאן" וכן דחף אותו.

2.         לאחר שהורשע ובטרם הטיעונים לעונש הופנה הנאשם לשירות המבחן, לצורך קבלת תסקיר בעניינו. ההפנייה לשירות המבחן  היתה במסגרת הסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים, שכלל הסכמה כי אם התסקיר יהיה  חיובי, יוטל  על הנאשם עונש שיכלול  מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים, לריצוי בעבודות שירות, וכי אם התסקיר יהיה שלילי, יטענו הצדדים לעונש באופן חופשי.

3.         בתאריך 30/11/11 ניתן תסקיר בעניינו  של הנאשם. מהתסקיר עולה כי הנאשם "סובל  מדפוסי התמכרות לאלכוהול, אשר יש להם השפעה  הרסנית על מערך תפקודו  ועל מערכת היחסים  עם משפחתו". עוד עולה מהתסקיר,  כי לדעת קצינת המבחן,  הנאשם אינו בשל, בשלב  זה, לערוך שינוי  בדפוסי התמודדותו עם בעיית השתייה וכי והוא גילה התנגדות להתגייס לתהליך  טיפולי. להערכת קצינת המבחן "קיימת סבירות גבוהה להישנות התנהגות  פוגענית גם בעתיד" מצדו של הנאשם, אם לא ישתלב בהליך טיפולי. לאור העדר מוכנות מצידו של הנאשם להשתלב  בהליך  טיפולי נמנעת קצינת המבחן מהמלצה טיפולית אודותיו  וממליצה כי תוטל על הנאשם  "ענישה שתתבטא בהצבת גבולות בין מותר לאסור" שיהיה בה כדי להבהיר לנאשם  את החומרה של מעשיו.

4.         ראוי לציין שבישיבת יום 6/2/11, שהיתה קבועה  לטיעונים לעונש לאחר קבלת תסקיר,  ביקש הסניגור,  לפנים משורת הדין, להפנות את הנאשם פעם נוספת לשירות המבחן לצורך מתן תסקיר משלים בעניינו, זאת בטענה ששוחח עם הנאשם והנאשם  אמר לו שהוא מאוד מעוניין בטיפול גמילה.

            ב"כ המאשימה וק. המבחן התנגדו  לבקשה ובהחלטתי מאותו יום דחיתי את הבקשה, מהנימוקים שפורטו בהחלטה והוריתי לצדדים לטעון לעונש.

5.         אין חולקין שהתסקיר  שהתקבל בעניינו של הנאשם הינו שלילי ולכן, בהתאם להסדר הדיוני, טענו הצדדים לעונש באופן חופשי.

            ב"כ המאשימה  עתר להטיל על הנאשם  עונש שיכלול מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, מאסר על תנאי וחתימה  על התחייבות. זאת לאור חומרת העבירות בהן הורשע בתיק שבפניי ונסיבות ביצוען,  לאור עברו, הכולל 4 הרשעות קודמות, כולן בעבירות של אלימות לרבות אלימות כלפי אשתו  ואלימות כלפי שוטרים,  ולאור האמור בתסקיר  וקיומה של סבירות גבוהה להישנות התנהגות פוגענית מצד הנאשם גם בעתיד.

            הסניגור, לעומתו,  ביקש לנהוג בנאשם במידת ההתחשבות והרחמים ולהסתפק בהטלת עונש מאסר לתקופה   עליה הוסכם במסגרת ההסדר הדיוני,  לריצוי בעבודת שירות, בנוסף לענישה  הצופה פני עתיד. זאת לאור העובדה  שהנאשם  היה נתון במעצר, בתיק זה,  תקופה של כחודש ושבוע (מ- 17/5/11 עד 23/6/11) ולאחר מכן במעצר בית עם איזוק אלקטרוני עד 27/7/11 ויש בכך, לדעתו של הסניגור,  כדי למלא  את האפקט ההרתעתי והעונשי כדי  לגרום לנאשם  להפנים את המסוכנות שבהתנהגותו  האלימה. הסניגור  ביקש לקחת בחשבון, לקולא, גם את העובדה שבתקופה  מאז חזר הנאשם לביתו, לאחר ביטול מעצר הבית (מעצר  הבית בוטל ב- 27/7/11) הוא מתנהג בסדר,  הפסיק לשתות, עובד ומפרנס את משפחתו וכיום הוא חי בהרמוניה  עם המתלוננת ושליחתו  למאסר מאחורי סורג ובריח תפגע בשיקומו.  הסניגור ביקש להתחשב  לקולא גם  בעמדתה של המתלוננת, שגם אותה שמעתי בישיבת יום  6/12/11.

            כאמור,  שמעתי בישיבת יום 6/12/11 גם את המתלוננת. היא סיפרה כי מאז שהנאשם חזר הביתה, בחודש יולי  2011, הוא הפסיק לשתות, מתנהג בסדר, עובד ומהעבודה חוזר הביתה ולא יוצא לאף מקום. היא ביקשה  לתת לנאשם הזדמנות ולאפשר לו להיות בבית עם הילדים ולעשות טיפול גמילה, תוך שציינה כי כאשר היה במעצר היה לה ולילדים קשה.

5.         לאחר ששקלתי בעניין, תוך שנתתי  את דעתי לטיעוני הצדדים ולשיקולים לחומרה ולקולא הקיימים במקרה זה,  סברתי שיש מקום להטיל על הנאשם עונש שיכלול  מאסר בפועל שלפחות את חלקו  יוכל לרצות  בעבודת שירות, זאת לאור הטענה  כי הנאשם חדל לשתות לשכרה. לכן הוריתי, בהחלטתי מיום 6/12/11, על קבלת חוו"ד של הממונה על עבודות שירות (להלן: "הממונה") בטרם אגזור את דינו של הנאשם.

            בעקבות הפנייתו  של הנאשם לקבלת חוו"ד של הממונה זומן הנאשם לראיון התאמה והשמה. כפי שעולה  מחוות דעתו של הממונה, הנאשם התייצב לראיון ביום  26/12/11 כשהוא  מדיף ריח עז  של אלכוהול והוא דיווח לממונה כי הוא שותה אלכוהול מספר פעמים בשבוע. בשל  כך קבע הממונה,  בחוות דעתו,  שלא ניתן להשים את הנאשם בעבודת שירות.

6.         עתה הגיעה  העת לגזור את דינו  של הנאשם. כאמור, אין חולקין באשר לחומרת העבירות בהן הורשע הנאשם  בתיק שבפניי.   יפים בעניין דברי כב' השופט א. פרוקצ'יה בע"פ 6758/07, פלוני נ. מדינת ישראל, לפיהם

"מעשי אלימות בתוך המשפחה  נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הינה כי בתוך משפחה  ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה  העומדת בניגוד  עמוק לחוק הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה,  מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר  באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג; באלימות במשפחה, נגישותם של קורבנות העבירה למערכת המשטרתית או למערכות הסיוע  האחרות  היא ענין מורכב וקשה, הטעון רגשות חזקים, פחדים ואימה. הבושה, והרצון לשמור על שלמות המשפחה הופך לא אחת את התלונה על אלימות  במשפחה למהלך  קשה וטעון. לא אחת, קיימת תלות כלכלית ורגשית של בן הזוג המוכה בבן הזוג המכה, ותלות זו גם היא מקשה על חשיפת  הפגיעה.  גורמים אלה ואחרים בשילובם, משווים מימד מחמיר  לעבירות אלימות במשפחה. נפוצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קרבנות האלימות שהם על פי רוב חסרי ישע,  תורמים אף הם  להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה.

מה שמוסיף  לחומרה,  במקרה שבפניי, הוא העובדה שאין זו פעם ראשונה  שהנאשם נוהג  באלימות כלפי אשתו ובעבר  נהג באלימות גם כלפי אחרים, לרבות כלפי שוטרים, הגם שהרשעתו האחרונה הינה בגין עבירת אלמ"ב שאירעה  ב- 10/9/99. גם היותו של הנאשם מכור לטיפה המרה - וכאן המקום לציין שהטענה כי הנאשם הפסיק  לשתות אלכוהול, שנטענה  בישיבת יום 6/12/11 הן ע"י הסניגור  והן ע"י המתלוננת,  התבררה כלא נכונה,  כעולה מחוו"ד  הממונה -  והסכנה כי כל עוד לא ייגמל  הוא עלול לחזור ולבצע עבירות אלימות, מוסיפים לחומרה  במקרה זה. ראוי לציין שהעובדה שאפילו לפני הראיון עם הממונה לא יכול היה  הנאשם להתאפק ולהימנע  מלשתות, מלמדת עד כמה גדולה  התמכרותו לטיפה המרה.

            לקולא יש לקחת בחשבון  את הודעת הנאשם,  את החרטה שהביע  ואת העובדה שמאז  חזר להתגורר  עם בני משפחתו לא היו, לכאורה, גילויי אלימות נוספים מצידו.

            לא נעלמו ממני דברי המתלוננת, לרבות רצונה כי הנאשם יהיה בבית  עמה ועם הילדים, ואתה, אולם סבורני  שדבריה  הם התגלות  תסמונת  האשה המוכה. בהקשר זה ראוי גם להפנות לאמור  בתסקיר  כי קצינת המבחן התרשמה, משיחתה עם  המתלוננת,  שעמדתה המגוננת כלפי הנאשם נובעת, ככל הנראה,  מתלות כלכלית ורגשית בו.  ראוי גם לזכור שאמירת המתלוננת בישיבת  יום 6/12/11 כי הנאשם הפסיק  לשתות הן בבית והן מחוץ לבית, התבררה כשקרית.  לכן לא מצאתי לנכון לייחס לדברי  המתלוננת משקל לקולא.

            סיכומו של דבר, לאחר שלקחתי בחשבון את השיקולים לחומרה ולקולא הקיימים במקרה זה, כפי  שפורטו לעיל, ולאחר שאיזנתי  ביניהם וגם הבאתי בחשבון את העובדה  שהנאשם היה נתון  במעצר תקופה של  כחודש ושבוע - ויש לזכור שהתנאים במעצר קשים מהתנאים במאסר - ובמעצר בית  מלא תקופה של כחודש וכן את העובדה  שבמסגרת ההסדר הדיוני היתה המאשימה  מוכנה להסתפק  בתקופת מאסר של 6 חודשים לריצוי בעבודת שירות, מוטל על הנאשם עונש כדלקמן:

·                     מאסר לתקופה של 7 חודשים, בניכוי  ימי מעצרו.

·                     מאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים והתנאי הוא  כי הנאשם לא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו  מהמאסר עבירה לפי סעיף 380 + 382 (ג)  ו/או עבירה לפי סעיף 273 לחוק העונשין ויורשע עליה.